מאז נישואיי ועד היום, זכיתי ב"ה להיות בין כותלי בית המדרש בכוללים שונים. כמי שחונך בישיבות הק' וגם בבית אבא להסתפק במועט, נהגתי כן בביתי בכל קנייה או רכישה. תמיד גם החדרתי זאת לאשתי שתחי' וכך אכן הנהגנו את מהלך חיינו בכל דבר ועניין, הסתפקות במועט.
אך על דבר אחד הייתי "מבזבז" בלי חשבון. בכל חג, הקפדתי לרכוש לאשתי, תכשיט מהודר מזהב. מכוון שכפי שציינתי, הנני אברך כולל, והמשכורת מהכולל לא הייתה מאפשרת לי רכישות מעין אלו. בכל פעם שהייתי מקבל כסף יותר מהמלגה הקבועה (כגון ממבחנים וכדו') הייתי מפריש את זה עד לחג הקרוב. וממש בס"ד בכל פעם שהיה מגיע החג ראיתי ברכה בכסף ובזה רוכש לה תכשיט של זהב. חלפו להם מספר שנים וטרם זכינו להיפקד בזרע של קיימה. מיותר לציין כי פנינו לטיפולים וכל דבר שרק ניתן, אך ה' טרם נענה לבקשתנו. יחד עם הצער שאפף אותנו במצב של הצפייה לילדים, תמיד בערב חג הרגשתי הקלה מסוימת, שעה שהייתי מעניק לאשתי תחי' את תכשיט הזהב )שכאמור, היה למנהג קבוע( הרגשה פנימית בלב תמיד אמרה לי, שהישועה שלנו תצמח דווקא מתכשיטי זהב אלה. אכן, ערב אחד הגישה לי אשתי שקית מכובדת עם כמות לא מבוטלת של תכשיטי הזהב שלה. ושאלה לרשותי אם אסכים שנתרום לצדקה את כל התכשיטים הרבים שהצטברו מחג לחג, שכן היא שמעה שזו סגולה להיפקד בזש”ק. לרגע, לא חשתי צביטה בלב או חסתי על הממון שעמלתי לאגור על-מנת לרכוש לה את התכשיטים. ומייד הבעתי את הסכמתי. כבר באותו השבוע, הגענו לארגון "חסדי נעמי" ומסרנו להם את התכשיטים הרבים על-מנת שיעבירו אותם לחתנים וכלות יתומים ונזקקים. ב"חסדי נעמי" שמחו מאוד מתרומתנו, ואמרו שהם יעדכנו אותנו מה נעשה עם התכשיטים שלנו. כחודשיים לאחר מכן, קיבלנו טלפון מאחת הפעילות של "חסדי נעמי" שסיפרה לנו, שהם מסרו את כל התכשיטים לצורף שריתך את כל התכשיטים ויצר מהם שני צמידי זהב מהודרים שנמסרו לשתי כלות יתומות. כשלושה חודשים לאחר-מכן התבשרנו שזכינו לתאומים. עכשיו, גם הובנה לי הרגשת הלב שליוותה אותי בכל חג, שדווקא הישועה שלנו תגיע מתכשיטי הזהב
.י.ב. השם והפרטים המלאים מצויים בארגון "חסדי נעמי"