ערב ט' באב, כשעה לפני כניסת הצום, יוסי ומאיר בבית אריזה אי שם בגבול מצרים מעמיסים למשאיתם טונות של פירות וירקות.
ביום שבו כולם מתכנסים בביתם לקראת הסעודה המפסקת של ט' באב, יצאו יוסי ועוזרו לכיוון הדרום. הם לא שיערו שהיום הזה יהפוך לכל כך משמעותי ומיוחד עבורם.
"בדרך כלל בחודשי הקיץ אין הרבה היענות, אולי כי אנשים בחופש", מספר יוסי בעצב. "יצאנו לכיוון הדרום עם רשימה של מספר נקודות איסוף, כשבכוונותינו לחזור אחר הצהריים למרכז. אך אז קרה דבר יוצא דופן, ובדרך התווספו עוד ועוד תחנות איסוף, ופשוט לא הבנתי איך זה יכול להיות".
"באחד היישובים בנגב המערבי", ממשיך יוסי לגולל את הסיפור, "אנו מקבלים סחורה מחקלאי שידענו שעומד לסגור והיינו כבר באיחור, אך להפתעתנו הוא הסכים לקבל אותנו למרות האיחור הרב וחוץ מזה גם נתן לנו כמות גדולה הרבה יותר של סחורה ממה שאמור היה מלכתחילה. זה היה לא הגיוני, הרגשתי שמשהו גדול מתרחש".
לאחר האיסוף הזה כבר נהיה מאוד מאוחר, הצום ממשמש ובא ועדיין לא הכנסנו מאומה לפינו כבר שעות ארוכות.
להיות נהג של משאית 27 טון, זה לא פשוט כמו שזה נשמע. מדובר בעבודה מפרכת ומתישה. חוץ משעות ארוכות של נהיגה, העבודה כוללת גם פריקת וטעינת סחורות וסידורן במשאית ולאחר-מכן הפצתם בנקודות החלוקה. מאמץ פיזי שלא כל אחד יעמוד בו. ואולי בנקודה הזו ניתן לנסות ולהבין מה עובר על נהג לאחר יום עבודה כשהוא רעב ועייף.
"עצרנו בתחנת דלק באזור אשקלון, קנינו מס' כריכים ושתייה כדי שנוכל לשרוד איך שהוא את צום ט' באב. כשהצום נכנס, חלצנו נעליים ונסענו ליישוב יד רמב"ם הסמוך, שם ירדנו לתפילת ערבית ולקריאת מגילת איכה ולאחריה המשכנו לעבוד. אשתי התקשרה לשאול אותי מה אעשה, אמרתי לה שאני אסתדר – אבל הסחורה של הנזקקים לא תחכה לנו למחר".
מיד לאחר שסיימו את מלאכת האיסוף, נסעו יוסי ומאיר כשהם יחפים עם הסחורה למרכז הלוגיסטי הראשי של ארגון החסד הגדול "חסדי נעמ"י בבני ברק. "הגענו ב-11 בלילה עייפים ומיוזעים, אבל בראש הייתה לנו רק מחשבה אחת – שלמשפחות הנזקקות יהיה מחר אוכל למוצאי הצום".
כשהגיעו למסוף הפריקה בבני ברק פגשו יוסי ומאיר את שלום, נהג משאית נוסף ששב זה עתה מאיסוף סחורה בגולן. רק אז נתגלו מימדיו האמיתיים של הפלא שהתרחש באותו היום.
"זה היה פשוט מדהים", אומר יוסי, "לאחר שהחלפנו חוויות מהיום הקשה, התברר כי גם לנהג המשאית – שלום שיצא לצפון קרה בדיוק אותו הדבר. גם הוא והעוזר שלו נתקעו באמצע הדרך בלי אוכל והם נאלצו להסתפק בסנדויץ' לפני הצום. גם להם התווספו באופן מוזר עוד ועוד נקודות איסוף, וגם להם העמיסו כמויות יוצאות דופן של סחורה מעולה במקומות שהם לא מקבלים בדרך כלל. "כל מה שאנחנו עברנו גם הם עברו בדיוק מופלא, כאילו הייתה שם יד מכוונת שסידרה את זה כך. היינו המומים".
הנהגים המסורים ועוזריהם לא הרימו ידים וכך כשהם יחפים המשיכו בסידור טונות של מזון בחדרי הקירור עד שעה 2 בלילה, ליל תשעה באב.
כשיוסי ושלום נשאלו על פשר המסירות העצומה והמחויבות האין סופית הוא מסבירים בצניעות הרבה, כי עבורם היה המסע המתיש הזה בבחינת חוויה עצומה שלא חווים כל יום. "בעשיית החסד לא עושים חשבון אף פעם. תמיד נותנים את הנשמה. כשאתה רואה נזקקים, אלמנות ויתומים רעבים אתה לא חושב פעמיים, בטח שלא על עצמך".
דברי נהגי המשאיות שב"חסדי נעמי" שאנו תמיד מכנים אותם ה"מלאכים".